N
itzan Mintz is a visual poet based in Tel Aviv. She began working a decade ago in the streets of Tel Aviv, where she would create visual poetry for specific locations in the city. She later continued to create studio pieces as well.
N
itzan Mintz is a visual poet based in Tel Aviv. She began working a decade ago in the streets of Tel Aviv, where she would create visual poetry for specific locations in the city. She later continued to create studio pieces as well.
N
itzan Mintz is a visual poet based in Tel Aviv. She began working a decade ago in the streets of Tel Aviv, where she would create visual poetry for specific locations in the city. She later continued to create studio pieces as well.
The public sphere has a central role in Mintz’s artistic process, as it is her main source of inspiration. As a Tel Aviv native, her personal growth and change has been echoed by the dramatic changes Tel Aviv has undergone in recent years. In her poems, Mintz attempts to verbalize personal and collective emotional struggles. Her poems are later developed into her visual pieces. She mainly uses leftovers from the public sphere, industrial materials, paint and letter stencils. Her final pieces facilitate a unique connection between text, form and color, allowing a new experience for the viewer. In her pieces in the public sphere she often considers the history and nature of the location, along with its visual aspects, thus deepening the meaning in her final piece.
Mintz has created pieces in the public sphere and has exhibited her work in different art venues and events in many cities in the world – New York, Miami, Montreal, London, Paris, Prague, Vienna, Berlin and more.
Artist Statement
My pieces are collages of words and materials. They are a combined product of words, places, materials and forms. My poems describe failures along with aspirations. I stretch between the two in attempt to put in words what cannot be reconciled: the inability to return to childhood, a lost love, social and political expectations that have crumbled, gender related conflicts and a complex one-sided relationship with god.
The textual imagery is created with stencils that function as actors. They have a dreary outline that is purposely sourced from municipal signs and obituary notices. The shapes of the letters are decontextualized. Introduced in a new composition, they become an element in the final image.
The majority of the pieces are made of leftovers: pieces of wood, metal plates, different types of paper, construction remains, all of them no longer serve their original purpose. All of them carry stories from their past. Through these stories and what I might add to them, I can reveal something personal of my own.
Hence, my studio and the outdoors exist in an ongoing symbiosis. Outdoor pieces are placed in selected locations I chose for their history, their surroundings and the actual events that occur around them. Studio pieces have an aesthetic derived from the urban landscape and the outdoors. The studio allows exclusive techniques and treatments, alongside the development of new methods that can be later applied outdoors.
The crumbling urban landscape is also represented through material techniques that result in an aesthetic of decay. This aesthetic is apparent in the gathered left-over materials as well as the crackled textures that represent the neglected face of the city. By building layers on a surface with various materials such as fabric, paper, or glue, and later pealing, exposing and adding cleaning agents, the pieces have a patch-work, rugged look, that carries the face of the broken fragile city.
This method of work hides the presence of the poems, leaves only fragments of them visible and often leaves them unreadable. Thus, beside the blunt and readable pieces, obscure and abstract pieces exist as well. In them, the abstract text is accompanied by additional abstract elements, which together create an enigmatic piece that demands deciphering. These pieces allow a deeper look inwards, into the vague and raw place where the words are undermined.
אודות
ניצן מינץ היא משוררת חזותית, המתגוררת ופועלת בתל אביב. במהלך העשור האחרון, מינץ הרחיבה בהדרגה את פועלה כאמנית. היא החלה את דרכה כיוצרת במרחב הציבורי בתל אביב, כאשר היא מציבה שירה פרי עטה על קירות ברחובות העיר. בשנים האחרונות היא יוצרת גם בסטודיו, יצירות המוצגות בחללי תצוגה פורמליים.
למרחב הציבורי תפקיד מרכזי בתהליך היצירה של מינץ, היות והוא מקור ההשראה המרכזי שלה. בתור ילידת תל אביב, ההתבגרות וההתפתחות האישיים שלה התרחשו על רקע של שינויים דרמטיים בנוף העירוני. בשיריה, מינץ מנסה להביע קשיים רגשיים, אישיים וקולקטיביים. לאחר מכן, היא מפתחת את שיריה ליצירות חזותיות. היא עושה שימוש בעיקר בשאריות מהמרחב הציבורי, חומרים תעשייתיים, צבע ושבלונות של אותיות. יצירותיה הגמורות מאפשרות חווית צפייה חדשנית היות לקשרים שהיא יוצרת בין טקסט, צורה וצבע. במקרה של יצירותיה במרחב הציבורי, מתווסף קונטקסט מקומי, היות ומינץ יוצרת מתוך כוונה ומודעות לעבר של המקום ולמצבו בהווה. כל אלה מעמיקים את המשמעויות והקשרים שנרקמים בין תוכן הטקסט, הקונטקסט הלוקאלי, והמרכיבים החזותיים של היצירה.
מינץ הציגה את עבודותיה בחללי תצוגה ואירועי אמנות שונים בעולם, ויצרה יצירות רבות ברחובותיהן של ערים רבות בעולם, בין השאר – ניו יורק, מיאמי, מונטריאול, לונדון, פריז, פראג, וינה, ברלין ועוד.
הצהרת אמן
העבודות שלי הן קולאז’ של מילים וחומר. הן התוצר של מלאכת החיבור בין מילים, מקומות, חומרים וצורות. שירי מתעדים כישלונות לצד חלומות גדולים, ביניהם אני נמתחת בניסיון לשים במילים את מה שאינו ניתן לפיוס: אי היכולת לחזור לילדות רחוקה, אהבה נכזבת, ציפיות חברתיות ופוליטיות שהתפוררו לרסיסים, קונפליקטים של מגדר ויחסים מורכבים וחד-צדדיים עם אלוהים.
הדימויים המילוליים נוצרים באמצעות שבלונות, המתפקדות כשחקנים. יש להן קו מתאר משמים וביורוקרטי, הלקוח במכוון משלטים עירוניים או מודעות אבל. צורות האותיות יוצאות מהקשרן בתוך קומפוזיציות חדשות, והופכות לאלמנטים המרכיבים את הדימוי הסופי.
רוב העבודות נוצרות משאריות: פיסות עץ, משטחי מתכת, ניירות מסוגים שונים או חלקי פסולת בניין שסיימו את תפקידם. החומרים הללו נושאים עמם עבר, התרחשויות וסיפורים אישיים, שאני פועלת מולם מתוך ניסיון להוסיף להם - ולחשוף באמצעותם - משהו אישי משלי.
כך, הסטודיו והחוץ נמצאים בסימביוזה מתמשכת: עבודות החוץ שלי נוצרות במיקומים נבחרים בעלי היסטוריה, מתוך התייחסות לסביבה ולהתרחשויות אמיתיות. עבודות הסטודיו שואבות את האסתטיקה שלהן מתוך המרחב העירוני אל תוך חלל העבודה, המאפשר תהליכי עבודה שונים מאלו המתרחשים בשטח. מתוכו צומחים מהלכים חדשים, אשר לאחר מכן מוצאים אם מקומם כעבודות במרחב הציבורי.
הנוף העירוני המתפורר מוצא את מקומו בעבודות גם באמצעות תהליכי עבודה חומריים. אסתטיקת ההרס מתגלמת ביצירות לא רק דרך החפצים הנאספים מבחוץ, אלא גם דרך הטקסטורה המבטאת את פני השטח הסדוקים והמוזנחים של העיר. באמצעות בניית שכבות של בד, נייר, דבקים וחומרים נוספים על גבי המצע, ותהליכים של קילוף, תלישה ושפיכת חומרי ניקוי, העבודות מקבלות מראה טלאים מחוספס, המכניס לתוכן את הסביבה העירונית השבירה והמפורקת.
אופן הפעולה הזה מסווה את הנוכחות הפיזית של מילות השיר בעבודות, ולעתים מופיעים בהן רק פרגמנטים בודדים שאינם מאפשרים קריאה מילולית. כך, לצד עבודות מוחצנות, בהן המילים ניתנות לזיהוי, קיימות עבודות בהן הטקסט חולק את המרחב הציורי עם אלמנטים נוספים, מופשטים, אשר כמו הטקסט עצמו דורשים תהליך של פענוח. אלו עבודות המאפשרות התבוננות עמוקה יותר פנימה, אל המקום המעורפל והנא, שבו המילים מתערערות.